”פגמים” - המלצה ספרותית על ספר ביכוריה של מינה גורל
לרגל שבוע הספר הקרב ובא, אני מזמינה אתכם להכיר את ספר השירים החדש של המשוררת מינה גורל. להמשך קריאה - כנסו...
ספר הביכורים של מינה גורל - "פגמים" יצא לאור השנה בהוצאת "כרמל", ונערך ע"י שמעון שלוש , ליאור שטרנברג ויונתן ברג. מינה, ילידת ירושלים, שירתה בחיל המודיעין ביחידת 8200. בהמשך דרכה, לימדה ערבית וספרות עברית במספר בתי ספר תיכוניים בירושלים. כבר בגיל תשע גילו את כישרון כתיבתה, כאשר שירה הראשון "אהבה" (שנכתב עבור אמה), פורסם בעיתון "הארץ שלנו" (שבועון לילדים מטעם עיתון "הארץ"). במשך עשרות שנים השתתפה בסדנאות כתיבה, ושיריה ראו אור בכתבי עת רבים. השירים המובאים בספר, נאספו במשך שנים ארוכות. לדבריה, בעת היציאה לגמלאות הבשיל בה הרצון לפרסם את ספר ביכוריה.
הספר "פגמים" נפתח בשירה ארס פואטית, שבאמצעותה נחשף הקורא לסגנון כתיבתה של הדוברת – המתוארת "כשדופה וקצרצרה", כזו המותירה בה מרווח נשימה. מכאן עולה שאלה שתתלווה לאורך הקריאה - מה בה דורש את המרחב הזה? אולי יש כאן גם סממן מקדים, המעיד על דיסוננס בין הנפש הסואנת לשירה המזוקקת, המאפשרת פתח צר לסיעופי הרגש בתוכה, הלוא הם – הפגמים.
לאורך הספר ישנם שירים בנושאים מגוונים, אשר כתובים בזה אחר זה ללא הפרדה של שערים. מתוך הפסיפס השוזר בתוכו מקבץ רגעים, נבנה בפני הקורא מארג חיים.
חלקי הפסיפס מורכבים בין היתר משירי אהבה. ביניהם ניתן לאתר דימויים מיוחדים הלקוחים מחיי היום – יום. כך למשל היא כותבת בשיר "בנה בניתי ביתי לך" את השורה המופתית: "ובו האהבה תהיה לך לקרם פנים". באהבה המתוארת קיים הפגם בין הרצוי לקיים, או במילים אחרות בין החלומות שהפליגו - למציאות הטופחת. ביטוי לכך ניתן לראות בשיר: "בעל שליח", שכבר מכותרתו ניתן להבחין בנימה צינית המרמזת על הבאות: "אתה / פגיע , אחר. / מה לך ולנסיך עליו חלמתי?/ מה לך ולשירים הרומנטיים?/ אני שולחת אותך/ לסופר, לחנות, לבית המרקחת;/ מחכה לך במרפסת / שתחזור/ ארוז בקופסא עם סרט / כל יום מחדש").
חלקים אחרים של הפסיפס כוללים רגעי קצה מילדות ובגרות: תקופת הילדות חושפת מטען של בדידות ונבדלות ובאותה נשימה את הרצון לשייכות שלא נענה. הדבר בא לידי ביטוי ביתר שאת בשיר "לברוח" בו היא רושמת: "לא רציתי להיזכר בילדותי / אבל כל פעם משהו אחר הזכיר לי./ חלמתי לעבור ניתוח מוח,/ שישתק את האזור שזוכר./ כשהייתי ילדה סיפרתי בשכונה שנולדתי ביפן/ ואני לא מכאן בכלל. השכן אמר לי בכעס/ "למה את משקרת ואמרת שאת מיפן"?/ לכי תסבירי לו / כמה רציתי להיות יפנית". תחושת הבדידות מתוארת גם בבגרותה, בין היתר עם פטירת חברתה הטובה, במערכת היחסים הזוגית ובמארג היחסים המשפחתי. לדוגמא בשיר "הדסה", בו היא כותבת: "בית החולים הדסה עין-כרם/ מזדקר ברוב כיעורו/ מתוך מרבדי הירוק סביב./ ...אני מביטה החוצה דרך חלון גדול/ כמו מעל הר נבו". בדומה למשה שלא זוכה להיכנס אל הארץ המובטחת, גם הדוברת משקיפה מן החוץ אל הארץ והמקום בם רצתה להיות חלק.
הפער בין המצוי לרצוי והדיסהרמוניות – מובאים גם בהתבוננות וחשיבה מן החוץ על העצמי. כך בשיר "מינה גורל" הדוברת מבצעת משחק מילים פונולוגי תוך שימוש בשמה ("מינה גורל – מן הגורל"). גם בשיר זה מובעת השאיפה לפשטות ("מה דעתך?/ לעד שאלה גורלית/ שתהיי כאחד האדם / מינה סתם"). דוגמא נוספת להתבוננות על האני ניתן לראות בשירה - "המרפסת של מינה": "אני רואה את מינה מביטה מבעד לחלון המרפסת שלה / מחפשת בעיניה, לא ברור מה...".
בחלק משיריה נעשה שימוש של המתואר בצבע, ובפרט הצבע הירוק– דבר התואם בקנה אחד אף את הרצון הדוברת לשוב למקום של עדנה מתוך אי - השקט ("אושר קופץ עלי / במסעדה של אנג’ל בניות/ ליד תחנת הדלק / בצהרי יום שלישי./ מולי, ירוק/ של שיחי דפנה"). הרצון לדו קיום פנימי – מובא גם באזכורי הטבע כמו בשורות השיר הקצובות והיפות: "על שפת הים/ מנסה לסדר מחשבות./ שרשרת צדפים".
חלקי פסיפס נוספים עוסקים בהרהורי זקנה ומוות, וכוללים את החשש מפני הלא נודע אך בד בבד גם את ההשלמה, מתוך כמיהה עמוקה למנוחה. ביטוי להשלמה זו מובא בשיר החותם את הספר, "אנחנו", ובו נראה כי המקום לשינוי הוא בבריאת העצמי בהליך האימהות.
שיריה של מינה מזכירים לי מהי כוחה של פואטיקה שכתובה באופן פשוט, עמוק ונוגע. אותה "שירה שדופה" (כדבריה) מצליחה בקומץ מילים להכיל קשת רגשות שלמה ולהפיח אמפתיה, חמלה והזדהות בלב הקורא. היא זו שגם מאפשרת להישיר מבט אל עבר הפגמים ומהם ליצור יהלומי שירה.
לרכישת הספר לחצו כאן---> פגמים - מינה גורל
לקריאת ביקורות על ספרי שירה נוספים לחצו על הלינק: עט לשירה - יעל רן
מצאו אותי גם ב-f
