מדובר בדו-שיח עם הקורא
דניאל סילברמן מקדם במימון המונים את ספרו הכל ב-100, בעל הבית השתגע, אוסף של 55 סיפורי בזק – עד מאה מילים בכל סיפור, ומגלה כיצד בעקבות ההפיכה הצבאית בצילה נכלא אביו דיוויד ונרצח על ידי המשטרה החשאית
\r\n
דניאל סילברמן, איש חינוך, סופר, מרצה ופודקסטר המתגורר במועצה האזורית משגב, יליד צ’ילה, הגיע לארץ בגיל עשר עם משפחתו לאחר שברחו בעקבות ההפיכה הצבאית בצ’ילה, שבמהלכה נכלא אביו דיוויד ונרצח על ידי המשטרה החשאית. בימים אלו מקודם במיזם מימון המונים ספרו החמישי "הכל ב-100, בעל הבית השתגע!". מדובר באוסף של 55 סיפורי בזק – עד מאה מילים בכל סיפור – טקסטים של דניאל סילברמן שנערמו במגירה לאורך השנים, וכולם עברו עיבוד ועריכה לפורמט הבזק, כשהסיפור נעשה חד יותר או קיבל משמעות אחרת או נוספת.
סיפור חייו המרתק של דניאל סילברמן ומשפחתו מופיע בספרו "לה מניטה מוארטה, סיפורים קטנים של דיקטטורה גדולה", שיצא לאור בשנת 2020 ואף תורגם לאנגלית ולספרדית.
דניאל: "מאורעות השבעה באוקטובר 2023 החזירו אותי במידה רבה להשוואות של החיים של אבא שלי בצ’ילה בשנות
ה-70 של המאה הקודמת. החודשים הראשונים בישראל היו קשים לי מאוד. כילד בן עשר היו לי סיוטים שבהם אבא מצליח לברוח, מגיע הביתה, מוצא אותו ריק והשכנים מודיעים לו שעזבנו לישראל. לאבא אין למי לפנות, כמו חטוף בעזה, שמצליח לברוח מהשובים שלו ונמצא באזור עוין, שבו כל רגע הוא יכול להיחטף שוב או חלילה להיהרג על-ידי חיילים ישראלים, שבטעות יחשבו אותו לאויב".
דניאל, יליד 1967 בצ’ילה, הוא הילד השלישי של דיוויד ומריאנה סילברמן. אביו בא ממשפחה יהודית, והוריו הגיעו לצ’ילה ממזרח אירופה בתחילת המאה ה-20. אימו באה ממשפחה צ’יליאנית קתולית ממוצא ספרדי (באסקים), למרות ששורשיה כנראה מיהודים אנוסים. הם הכירו באוניברסיטה, שניהם היו פעילים פוליטיים סוציאליסטים. למרות שהגדירו את עצמם כאתאיסטים, הם חינכו את ילדיהם ברוח היהדות.
בשנת 1973 התרחשה בצ’ילה הפיכה צבאית – בתכנון ובמימון אמריקני ועם מעורבות עמוקה של ה-CIA. חייהם של סילברמן ומשפחתו השתנו בבת אחת. אז שימש אביו מנכ"ל מכרות הנחושת בצפון המדינה, תפקיד חשוב מאוד מכיוון שהנחושת נחשבה לענף הייצוא הגדול במדינה. זו הייתה הפיכה אלימה מאוד, עם מעצרים המוניים של כל מי ששייך לממשלה הקודמת או מזוהה איתה.
קצין מקומי שפט את דיוויד סילברמן בהאשמות מגוחכות של גניבת 13 מיליון דולר מקופת המדינה ומכירת סודות של כריית אורניום לברית המועצות, והוא נידון ל-13 שנות מאסר. רק לאחר שנים רבות הבינו דניאל ומשפחתו שאותו קצין שפט את אביהם כדי להצילו. הוא ידע שיחידת קומנדו אימתנית בדרך צפונה על שני מסוקים עם הוראות לרצוח את כל האנשים, שנעצרו במוקדי כוח של השלטון הקודם. חברים רבים של אביו, שנשארו במעצר בצפון, נלקחו לאחר כחודש לאזור מבודד במדבר ונרצחו באכזרות במכות, בכידוני רובים ויריות וגופותיהם הושלכו.
סילברמן: "בשנת 1991, בביקור ראשון שלי חזרה בצ’ילה, אמא ואני נפגשנו עם אותו קצין ששפט את אבא, פגישה מרגשת אך קשה. הוא הסביר לנו את מניעיו לשפוט את אבא כדי להצילו, והסתבר שהוא שילם מחיר יקר: נעצר, עבר עינויים קשים ואחרי מספר חודשים שוחרר ופוטר מהצבא עם קלון, ללא פיצויים והפנסיה שלו נשללה ממנו".
דיוויד נשלח לכלא בסנטיאגו, ובני משפחתו ביקרוהו מדי שבוע, לעומת עשרות אלפי משפחות שלא יודעות מה עלה בגורל יקיריהם, איפה הם מוחזקים או האם נורו. כל בוקר גופות צפות בנהר המפוצ’ו בעיר וכך גם בערים אחרות. "עד היום אני לא מבין איך אנשים שמים בליינדרס על העיניים ו’לא רואים’ את המציאות. כוח ההישרדות והפחד, כך מסתבר, חזקים מהכל", אומר סילברמן.
מריאנה סילברמן פוטרה מעבודתה באוניברסיטה, והחלה לאפות עוגות בסופי שבוע ולמכור מהבית לרבים מהקהילה היהודית. מבית הספר היהודי הודיעו שלא ייגבו ממנה תשלומים. "שני בלשים עקבו אחרינו לכל מקום. יחידות צבא הגיעו הביתה לעתים תכופות, בתואנה של חיפוש אחר מסמכים, הפכו את הבית, החרימו או השמידו מסמכים אישיים, מכתבים ותמונות. בבית ספר זכינו להקנטות ולמריבות עם ילדים, ובכלל אנשים רבים התרחקו מאיתנו, מפחדים להיות בקשר ישיר איתנו, כולל במשפחה", נזכר סילברמן.
בשנת 1974 השתנה הסטטוס של המשפחה ממשפחת אסיר פוליטי למשפחה של נעלם. מנהל הכלא אורטיז הודיע למריאנה שבעלה נלקח לחקירה על-ידי חוליית המשטרה החשאית. בשנת 1977 היא החליטה לעזוב עם משפחתה ולהצטרף להורי בעלה בישראל. "הרבה מכרים מספרים לי ששמעו במעומעם על הסיפור הבלתי יאומן של דיקטטורה בצ’ילה, או שלא ידעו בכלל ופתאום קראו ספר שלי ובכלל התוודעו לסיפורנו. כבר כילד הבנתי וכיום אני מבין שקשה מאוד להסביר לישראלי ממוצע מהי התחושה של לחיות תחת דיקטטורה מלאה, כשכל זכויותיך הבסיסיות ביותר נלקחות וגם קשה להסביר את הפחד והשיתוק שאני מרגיש כשאני נתקל בלובשי מדים. בישראל כולם משרתים בצבא, ואנו מחבקים את החיילים שעבורנו הם גיבורים, אך בשבילי חיילים שם היו מפלצות".
רק בהיותו בוגר, כשהדמוקרטיה חזרה לצ’ילה והתחילו ועדות חקירה למציאת נעלמים, התברר לסילברמן ולמשפחתו שאביו כנראה נרצח חודש לאחר חטיפתו מהכלא, בנובמבר 1974. "היה סכסוך אישי בין אבא לרודן פינושה, כשבפגישה מקצועית שבה נכחו שניהם, לפני ההפיכה הצבאית, אבא התעמת עם פינושה והשפיל אותו".
הוא נרתע מלהתגייס ולהפוך ללובש מדים, אבל הפחד מפני הסנקציות הכריעו וכך התגייס לשירות קרבי בגבעתי. אחיו שירת בשריון וחווה את מלחמת לבנון הראשונה, ואחותו שירתה כמדריכת מד"צים בווינגייט. השירות הצבאי היה קשה עבורו בשל אופיו המרדן והקושי שלו עם מסגרות קשיחות בעלות משמעת וקבלת מרות. הוא גם נדרש לשרת בשטחים הכבושים, דבר שהיה טראומטי עבורו. "מצאתי את עצמי במספר תקריות, שבהן אני בעצם פולש לבתי אנשים, כפי שפלשו לביתי בילדותי. לחבריי לנשק ולמפקדיי לא היו הכלים להבין בכלל מה הקושי. הרי מצפים מאיתנו לנאמנות מוחלטת ולעמידה איתנה מול אויב, אז מה פתאום להזדהות איתו ולראות בו גם בן אדם?"
לסילברמן יש שלושה ילדים מנישואיו לדפנה, חברה לספסל הלימודים בתיכון וגרושתו: ירדן, כרמל ועמית-תומס. בשנת 1996 הוא עבר עם משפחתו לבוסטון, שם למדה דפנה תואר שני. הם חזרו לישראל בשנת 2007. הוא כתב מאז שהוא ילד, והכתיבה הייתה עבורו כלי תרפויטי. לאחר השירות הצבאי נרשם ללימודי תואר ראשון בעיתונאות בבית הספר כותרת ובמקביל החל לעבוד ברשת המקומונים של ידיעות תקשורת.
ספרו הראשון, "המורד" (הוצאת חלונות), הוא סמי-אוטוביוגרפי, העוסק בתומי, חייל ישראלי ממוצא צ’יליאני, שחווה טראומות מהדיקטטורה בצ’ילה דרך השירות שלו בצבא הישראלי. בשנת 2007 הוציא לאור ספר ילדים בשם "שלושת הקופים האחים", שיצא לאור באנגלית ולאחר מכן בעברית. הספר "לה מניטה מוארטה" (הוצאת סער) הוא קובץ של 11 סיפורים קצרים (סמלי לתאריך ה-11 בספטמבר, יום ההפיכה הצבאית) המסופרים בקולם של ילדים ונשים. ספרו זה זכה לשבחים רבים מהקוראים ובהמשך יצא לאור גם באנגלית ונמכר דרך אמזון. בספטמבר 2022 הוא יצא לאור בצ’ילה עם הוצאת LOM המתמחה בז’אנר של ספרי דיקטטורה. הוא נסע לצ’ילה לחודש שלם כדי להשתתף בארבע השקות לספרו. ההשקה הראשית התקיימה במוזיאון לזכר קורבנות הדיקטטורה, שהוקם ופועל בהשראה ובמתכונת "יד ושם". שלוש השקות נוספות נערכו במוזיאונים, שהוקמו בבתי עינויים לשעבר, ובהם המקום שבו אביו נראה בחיים לאחרונה וכנראה נרצח בו.
ספר זה הוליד סדרת הרצאות ופרויקט ייחודי, שבו הוא ביקש מקוראים שהם אמנים לתת פרשנות ויזואלית לאחד הסיפורים בספר, והציורים שהתקבלו ליוו אותו בתערוכה נודדת בהרצאות שהעביר, ופודקסט בשם "לה מניטו" בנושאים של צדק חברתי, זכויות אדם וערכי דמוקרטיה – דרך סיפורו האישי וגם של אורחים.
בשנת 2016 זכה סיפור קצר שלו בשם "עוף או דג?" במקום הראשון בתחרות כתיבה של ארגון בני ברית בצ’ילה בפרס כספי נאה, מיליון פסוס צ’יליאנים ($1,650 דולר אז בזמנו). הוא הוזמן לנסוע לצ’ילה לטקס חלוקת הפרסים, וטס לשם עם אימו לצ’ילה, שנפגשה שם עם חברות וחברים מימי הלימודים שלה.
ספריו האחרונים, Love Stories gone South שנכתב ויצא לאור באנגלית ו"הכל ב-100, בעל הבית השתגע!" שעומד לצאת בקרוב, הם למעשה ניסיונותיו להמשיך לחקור ולהתעמק בז’אנר הסיפור הקצר וגם רצון להתרחק קצת מהנושא של צ’ילה. "’הכל במאה, בעל הבית השתגע!’ הוא רצון להתמודד עם ז’אנר מאתגר במיוחד, סיפורי הבזק, כשמדובר בדו-שיח עם הקורא, כלומר לסמוך עליו ולהפקיד בידיו את האחריות לפענח מסרים חבויים בתוך טקסט כל-כך קצר", אומר סילברמן, שבימים אלו מעביר הרצאות מעניינות שפיתח בנושא קולנוע ואמנות, בעיקר מול הגיל השלישי, בבתי דיור מוגן. מדי פעם הוא מוזמן להעביר הרצאות בנושא הסכנה לדמוקרטיה הישראלית וזכויות אדם – דרך סיפורו האישי שלי – בעיקר במכינות קדם צבאיות.
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
