שלום דניאלה,
בהחלט כן. המצב שאתם מתארים, שבו הזוגיות הופכת מ"גן עדן" ל"שדה קוצים" של עקיצות ומגננות, הוא שלב כואב אך מוכר. בטיפול, אנחנו מבינים שהמלחמה הזו היא לרוב לא בין שני מבוגרים אחראים, אלא בין שני "ילדים פנימיים" פגועים.
בתוך השדה הזוגי, הילד והילדה שחיים בתוככם יוצאים החוצה ודורשים את מה שלא קיבלו בעבר: הכרה, נראות וביטחון. כשהם לא מקבלים זאת, הם נסוגים לדפוסי פעולה של בני חמש – כועסים, נעלבים ותוקפים.
איך הטיפול עוזר לשנות את התמונה?
זיהוי הילד שבפנים: אנחנו יוצרים גשר בין המבוגר האחראי שאתם לבין הילד הכואב שבתוככם. לומדים לזהות את הצרכים שלא נשמעו ולהשמיע אותם באופן שלא מאיים על הצד השני.
עקיפת ה"משטר" של המודע: אני משלב כלים של טיפול גוף-נפש (סומטי). במקום רק לדבר "על" הבעיות, אנחנו ניגשים ישירות לזיכרונות הכואבים וללקחים הישנים שנצררו בגוף ועיצבו את יכולת המימוש הזוגי שלכם.
מלוחמים לבני ברית: המטרה היא להפוך את בן או בת הזוג מעומדים בחזית נגדית לבני ברית אמפתיים. נוכחות קשובה לפצעי העבר של האחר מאפשרת ריפוי עמוק ששום שיחה רציונלית לא יכולה להשיג.
במקום להמשיך להזניח את הגינה הזוגית, אנחנו לומדים לעבוד בה יחד, לנקש את הקוצים ולטפח בוסתן משותף ומשגשג שבו אפשר שוב להרגיש בבית.
בברכה,
ישראל עובדיה.
0522388423